<h1>יראים סימן שכ"ב</h1>
<h2>דף קיד:</h2>
ומסקינן בנזיר בפ' ג' מינין [מ"ב ב'] שכהן טמא עומד בבל יטמא כדתנן היה מטמא למתים ואמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת אבל מטמא במת בעודו נוגע במת אם נגע במת אחר אינו חייב כדתניא היה מת מונח על כתיפו והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל ולא יחלל מי שאינו מחולל יצא זה שהוא מחולל ועומד. ואפי' אינו מת אלא גוסס צריך כהן לפרוש כדתניא התם בנזיר פ' ג' מינין [מ"ג א'] להחלו עד שעת [מיתה רבי אומר] במותם עד שימות ואמר ריש לקיש גוסס איכא [בינייהו למאן דאמר] להחלו אפי' גוסס וקי"ל כרבנן אע"ג דאמר ר' יוחנן משמעות [דורשין איכא] בינייהו י"ל שאינו חולק על ר"ש בן לקיש דאסרי [רבנן בגוסס] והנוהג היתר בגוסס לא הפסיד וראיתי בהלכות רב [יהודאי גאון ז"ל שהתיר] בגוסס וראייתו מדתנן אין מטמא עד שתצא נפשו אפילו [מגוייד] ואפילו צלוב והו"ל מחלוקת בברייתא וסתם במתניתין והלכה [כסתם] מתניתין וכן הלכה ונפלאתי היאך מביא ראיה מדתנן דהא בנזיר דחי לה להדיא הני מילי לענין טומאה באהל אבל לענין אתחולי הא אתחיל לכן נראה לי איסור בגוסס כאשר פירשתי ועוד בהלכות גדולות אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו רבא אמר גוסס איכא בינייהו ואביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם כל זה כתוב בהלכות גדולות ואחרי כן פסק כדתנן אדם אין מטמא וכו' ואינו יודע מה ראו. במגע ומשא של מתי עובדי כוכבים יש אוסרין וראייתם דאמרינן ביבמות בהבע"י [ס"א א'] נהי דממעטי' קרא באהל ממגע ומשא לא מיעטינהו קרא ויש להביא ראיה להיתר מדתניא (בת"כ) [בספרי] ומייתי לה בנזיר [מ"ח א'] על נפש מת לא יבא שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לאביו ולאמו בנפש אדם הכתוב מדבר ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר ועל כל נפשות מת לא יבא בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר פי' באהל ועובד כוכבים אינו מטמא באהל דקי"ל כר"ש בן יוחאי דאמר בהמקבל בב"מ [קי"ד ב'] רבה [בר] אבוה אשכחיה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים א"ל לאו מר כהן הוא א"ל אמאי לא תני ליה מר סדר טהרות דתניא רשב"י אומר קברי עובדי כוכבים אין מטמאין באהל שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין עובדי כוכבים קרוים אדם וכיון דאליהו עשה מעשה בעצמו כוותי' עבדינן ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר' ישמעאל ולא מפקי נפש בהמה מלא יבא יצאו עובדי כוכבים מן הכלל דכתיב לאביו ולאמו ובנזיר ישראל משתעי קרא דהא תנן [נזיר ס"א א'] העובדי כוכבים אין להם נזירות ומפקינן התם מקרא א"כ לאביו ולאמו בישראל קאמר ואף בשנתגייר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא קרינא ביה לאביו ולאמו וכאשר ממעטינן בהמה מלאביו ולאמו ממעטינן נמי עובדי כוכבים. ואי קשיא תיפוק ליה דעובדי כוכבים אין להם נזירות דלא קרינן ביה לאביו ולאמו לא יטמא דהא בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר ההיא סוגיא (ודלא) [ודאי דלא] כר' ישמעאל והאי דמייתי ראיה בנזיר פ"א [ד"ד ע"ב] דנזיר שמשון מטמא למתים [ממתי פלשתים] לר' יהודה ר' יהודה ס"ל כרבנן דפליגי עליה דר"ש בן יוחאי דמתי עובדי כוכבים אינן מטמאין וכיון דאשכחינן בנזיר שמותר במתי [עובדי כוכבים כהן נמי לא] שנא דהא ילפינן גזירה שוה דאמו אמו מכהן לנזיר בפ' [כהן גדול [מ"ח א'] ועוד] תניא כל שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עליה פי' [דנפש מת דכתיב] בשניהם בשוה ויש מקשין על כלל זה ושמעתי [אוסרין לכהן] במגע ומשא מתי עובדי כוכבים ואני כתבתי הנראה לי [והמחמיר תבא] עליו ברכה והמיקל לא הפסיד. ואינו מטמא לקרוביו אלא [כשהן שלמין] כדמסקינן התם בנזיר [מ"ד א'] מעשה ומת אביו של ר' צדוק בגנזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את אלישע וד' זקנים אמרו לו ולאביו ולאמו בזמן שהם שלמים ולא בזמן שהן חסרים.
